מתי האישה מפסידה את כתובתה

אחד מהנקודות החשובות שנלקחות בחשבון בהכנת אסטרטגיה לתיק גירושין, הינו נושא הכתובה.

פעמים ששווי הכותבה עולה בהרבה משווי רכוש בני הזוג, ואי לכך על האישה לנהוג במשנה זהירות, בהעלות טענות ו/או בביצוע מעשים, אשר יגרמו לה להפסיד את כתובתה.  

יצויין כי בניגוד לנושא הרכוש, שנידון לפי החוק הישראלי. נושא הכתובה נידון לפי הדין העברי, והכלל הוא כי אישה שבגדה מפסידה את כתובתה.

אולם נשאלת השאלה מהי בגידה?

האם חיבוק או נשיקה הינם בגד בגידה הגורמת להפסד הכתובה? מה עמדתו של המשפט העברי בנושא. באילו מקרים האישה תפסיד את כתובתה.    

 

אקדים ואומר כי נושא זה הינו נושא מורכב במשפט העברי, ובמאמר הבא אביא את כללי היסוד שהם נחלקים לשלושה מקרים כדלקמן :

א) אישה שמזנה תחת בעלה, כמובא בשולחן ערוך אה"ע סימן קט"ו סעיף ה'.

ב) עוברת על דת לאחר התראה כמובא בשולחן אה"ע סימן קט"ו סעיף ד'.

ג) עושה מעשה מכוער כמובא בשו"ע אה"ע סימן י"א והמובא ברמב"ם הלכות אישות פרק כ"ד סעיף ט"ו.

תתפלאו, אבל אף שלרובכם ניראה כי חיבוק רומנטי על חוף הים, נחשב כבגידה, לפי ההלכה אין הדבר כן. ובכדי להבין את החילוק הגדול בין מקרה של בגידה שבה האישה מפסידה את כתובתה, לבין מקרה בו האישה תחשב כעוברת על דת, אך עדיין לא תפסיד את כתובתה, יש להבחין בין שלושת סוגי המקרים האמורים לעיל.

א. הסיבה להפסד כתובה באישה שמזנה נובעת מעצם מעשה הזנות, שמעשה זנות מצד עצם המעשה יוצר ביטול החיובים מהבעל לאישה, וביטול חיוב הכתובה, לכן מצאנו שאפי' במקום שהאישה כבר הייתה אסורה על בעלה, כגון גרושה לכהן, אם זינתה מפסידה כתובתה.

ב. עוברת על דת, הסיבה שמפסידה את כתובתה נובעת מזה, שעל-ידי שעוברת על דת, יוצרת האישה הפרעה וחוסר יכולת לחיות עמה חיי נישואין, היות ואין אפשרות לקיים חיי נשואים עם אישה שמכשילה את בעלה או מתנהגת בפריצות, וכמו שמובא בפס"ד כרך א' עמ' 338 פסק-דין מהדיינים הגר"י עדס ז"ל, הגר"ב ז'ולטי ז"ל, ויבלח"א הגר"ש אלישיב שליט"א.

אולם, אין מעשה פעולת עוברת על דת גורם להפסד הכתובה, אלא התוצאה ממעשיה, ולכן הדין הוא שלא מפסדת כתובתה אא"כ מתרים בה, בהתאם להלכה המובאת בשו"ע אה"ע סימן קט"ו סעיף ד', דהיינו, מתרים אנחנו בה, ורוצים אנו שתחזור בה ממעשיה הרעים, ואם תחזור בה לא תפסיד כתובתה, על-אף שעשתה מעשה של עוברת על דת, ורק אם התרו בה וחזרה על מעשיה הרעים, וחזרה ועברה על דת, מפסידה כתובתה, וכמו שאמרנו שאין אפשרות להתגורר עמה.

ג. עושה מעשה מכוער, הטעם שמפסידה כתובתה כתב ברמב"ם הל' אישות פרק כ"ד הל' ט"ו "כיצד היא יוצאה משום שם רע, כגון שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר, שהדברים מראין שהייתה שם עבירה אף-על-פי שאין שם עדות ברורה בזנות וכו', אם רצה בעלה להוציאה תצא בלא כתובה, ואין זו צריכה התראה".

דהיינו, שאף-על-פי שלא ראינו בעדות ברורה שזינתה, אבל אנו תולים שבוודאי זינתה, במקרה כזה האישה מפסידה את כתובתה אף ללא התראה, היות ואנו תולים שהיה מעשה זנות, ומעשה זנות לעצמו יוצר הפסד כתובה.

להלכה, אין עשיית דבר מכוער יוצר הפסד כתובה, אלא שבמקרה והאישה ביצעה מעשה מכוער תולים אנו שזינתה, ומה שיוצר את הפסד הכתובה, זהו מעשה הזנות, ולא עשיית דבר המכוער לשעצמו.

ולכן יודגש כי במקום שהאישה עשתה מעשה מכוער, אם ברור לנו שלא זינתה, כגון שבזמן עשיית המעשה מכוער, עמדו עדים וראו (אך לא נראו), ומגיעים לביה"ד ומעידים שהאישה לא ביצעה מעשה זנות, אזי האישה לא תפסיד את כתובתה.  

לסיכום: עצם עשיית מעשה של "כיעור", לא יוצר הפסד כתובה. נכון הוא שהיא תוגדר כ"עוברת על דת", אבל עוברת על דת איננה מפסידה את כתובתה אלא לאחר התראה.

קונסול ניטור של ג'ומלה

Session

מידע פרופיל

שימוש בזיכרון

שאליתות בסיס נתונים